‏הצגת רשומות עם תוויות לשרוף. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות לשרוף. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 29 בספטמבר 2016

אמרי שפר כ"ד אלול ה'תשע"ו

 

אדם שלא נהנה מן העולם - מכל הטוב שהקב"ה נתן לו, עתיד ליתן על כך את הדין... (ירושלמי קידושין ד, י"ב).

אדם שמישהו יקר וחשוב לו מוכן לעשות עבורו הכול, אין גבולות, הוא לא מחפש תירוצים.
אדם שמשחק בקבלה או בדברים רוחניים וקדושים ללא כלים מתאימים עלול לשרוף את עצמו באש התורה.

אדם שעודנו אוהב את בנו יותר מאשר ישראל אחר, טרם הגיע לאהבת ישראל אמיתית (ר' דוד מלעלוב זי''ע)

אתה קדוש (דברים טובים – פרשת ראה)

אתה קדוש, ושמך קדוש, וקדושים בכל יום יהללוך סלה'. 'מה זה קדוש?' שאל פתאום רוני, כשכולם השתתקו? השקט נמשך עוד רגעים ארוכים, ואז הצביע הרב על רוני ואמר: 'אתה!' כולם התפוצצו מצחוק. 'למה אתם צוחקים?! אני רציני מאוד. אתה קדוש!' אמר הרב והצביע על דוד, 'וגם אתה קדוש!' המשיך הרב והצביע על איתן, 'וכל אחד מכם כאן קדוש!' 'רציתם בטח לדעת מה הופך אתכם לקדושים? אספר לכם סיפור:

אל רבי זושא הגיע יהודי שהתלבט בדיוק בשאלה זו. הוא רצה להיות קדוש, הוא רצה להבין במה הוא יותר טוב מהשכן שלו הגוי. 'טוביה', פנה הרבי לגבאי שעמד בחוץ, ' תיכנס רגע!'. 'תגיד לי טוביה: למה אתה עובד?' ' מה פירוש רבי, למה אני עובד?! אני עובד בשביל פרנוסה, שיהיה לי כסף!' 'ולמה טוביה צריך כסף?' 'אוכל רבי! צריך לקנות אוכל לטוביה ולילדים. 'אבל למה טוביה צריך אוכל?' המשיך הרבי בשאלותיו. 'אוי, באמת רבי, וכי אינך יודע שטוביה והילדים צריכים כוח!' 'אבל למה הם צריכים כוח? טוביה! בשביל מה?' 'מה זה למה? הם צריכים כוח, רבי, צריך כוח בשביל עבודת השם!' 'לך לשלום, טוביה, ועכשיו תזמין בבקשה את אלכס, העגלון שעומד למטה. אלכס הגיע לחדרו של הרבי מתנשף, זה עתה חזר מהנפח, לאחר פרזול פרסות חדשות לסוס. 'כן רבי, מה רצית?' 'למה אתה עובד?' ' למה למה? אני עובד בשביל כסף!' 'ולמה בדיוק אלכס צריך כסף?' 'בשביל אוכל רבי! אלכס צריך אוכל! ' 'ולמה אלכס צריך אוכל ?' אלכס כמעט התפוצץ, אם לא שהיה לו קצת כבוד לרבי זושא, הוא היה יוצא משם, אבל הוא המשיך בדו שיח המוזר הזה: 'אלכס צריך אוכל כדי שיהיה לו כוח, רבי'. 'ולמה אלכס צריך כוח?' 'די! רבי!' התרגז אלכס, 'אלכס צריך כוח בשביל לעבוד. אלכס עובד בשביל כסף. אלכס צריך כסף בשביל אוכל. זהו!' שחרר רבי זושא את אלכס לשלום ופנה ליהודי שעמד מולו, 'הבנת את ההבדל שבין טוביה לאלכס? שניהם עובדים. שניהם אוכלים. שניהם צריכים כוח. השאלה היא מהי המטרה, מהי התכלית. מה אנחנו עושים עם מה שיש לנו, איך אנחנו חיים את מה שיש לנו. זו היא הקדושה. וכמו שהתורה אומרת בפרשה זו (ראה): 'כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה'. הגוי וגם היהודי יש להם צרכים. הגוי וגם היהודי חיים את החיים כאן בעולם. הם יכולים שניהם ליהנות מכל הדברים הנפלאים שהעולם יכול לתת להם, אבל יש ביניהם הבדל תהומי. בתוך חייו של היהודי יש משהו שאין בחייו של הגוי, בתוך חייו של כל אחד ואחד מכם, אמר הרב, והצביע על כולם, יש את הקדוש ברוך הוא. כל אחד מכם זוכר, או לפחות רוצה לזכור, שיש לו תפקיד כאן בעולם, שיש לו מטרה. התורה היא 'תורת חיים', תורת חיים היא כזו המקדשת את החיים, היא הופכת את אותם החיים לקדושים יותר. וכאשר אתם חיים את החיים נכון, אתם זוכרים את הקדוש ברוך הוא ומקיימים את מצוות התורה, אתם פשוט קדושים. אז... '...אתה קדוש, ושמך קדוש, וקדושים בכל יום יהללוך .


החוויה היהודית







יום רביעי, 30 במרץ 2016

נקודה שבועית, פרשת השבוע "שמיני" ה'תשע"ו


בפרשת השבוע, פרשת "שמיני",  אנו קוראים על אחד האירועים הטראומתיים שעברו על עם ישראל.
יום חנוכת המשכן, יום שמח. קדושה אופפת את כל המחנה ואז הכול משתבש. שני בניו של אהרון, נדב ואביהוא מקריבים אש זרה במשכן וה' שלח אליהם אש שאכלה אותם והם מתו מיד במקום.
ההלם היה עצום. הכאב היה גדול אך תגובתו של אהרון אביהם הייתה המפתיעה ביותר: "וידם אהרון" - אהרון פשוט שתק.
על אף האירוע הטרגי, על כך שמדובר פה בשני אחים, מנהגי העם שחווים כעת מקרה קשה ביותר עבורם שמן הסתם הבטן מתהפכת, הרגשות עולים, והנה דווקא במצב הרגיש הזה כל כך רואים את שתי הדמויות המיוחדות האלה כאילו מעל הכול.
עוד באותו היום, משה ואהרון נחלקו בעניין אחד הקורבנות: "ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שרף ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרון הנותרים לאמור, מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש ... וידבר אהרון אל משה הן היום הקריבו חטאתם ואת עולתם לפני ה' ותיקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'?, וישמע משה וייטב בעיניו" - משה קצף על אהרון ובניו ורצה להבין מדוע נהגו בניגוד למצווה ושרפו את הבשר הקורבן ולא אכלו אותו? ולעומתו אהרון טען שבמקרה הספציפי הזה וביום המיוחד הזה לא הייתה לו ברירה אלא לשרוף מפני שהיה זה לו יום אבל קשה על מות שני בניו ואסור לכהן שנמצא ביום הראשון לאבלו לאכול מבשר הקורבן.
שני הענקים האלה נמצאים בשעה קשה עבורם ומצליחים לשלוט על רגשותיהם במצב שאנשים רגילים היו יכולים בקלות לאבד את שלוותם בגלל אירוע שכזה.
האיפוק המדהים הזה של שניהם מעיד כל כך על החינוך האישי ועל השליטה ברגשות שלהם. אמנם משה קצף אך הוא ידע שלא להפנות את הכעס לאהרון שכואב אלא על בניו.
ומדוע? מפני שאהרון היה השותף המלא שלו להנהגה. הוא היה חייב לשמור על כללי נימוס נאותים בזמן הויכוח ההלכתי הזה ובשביל הכבוד של אהרון.
גם בני אהרון שידעו את ההלכה היטב שלטו ברוחם ולא העמידו את משה על טעותו והכעס לא הוציא אותם משלוותם. הם שתקו ואהרון שכלל לא הותקף הוא זה שענה ישירות למשה.
אהרון ידע להקשיב. הוא חיכה על תום דברי משה ורק אז ענה לו.
היתה לו מידת הקשבה גבוהה מאוד. יכולת להאזין ולהקשיב לדברי משה עד תומם.
באבות דברי נתן כתוב: "חכם אינו נכנס לתוך דברי חברו. זה אהרון ששתק,עד שסיים משה את דבריו ולא אמר לו: קצר דבריך, ואחר כך אמר אל משה: הן היום הקריבו ואוננים אנחנו" - בהתנהגות זו הפגין אהרון לא רק נימוס ותרבות שיחה אלא גם חכמה. זו דוגמא אישית שעל כולנו ללמוד ממנה.
לדעת להקשיב לזולת. לשמוע את כל דברי המדבר עד סופם. להאזין בכובד ראש,וכמובן לנהוג בכבוד לזולתנו.
רק אחרי שאהרון נהג בחכמה אז שמע משה את דבריו והגיע למצב של: "וייטב בעיניו".

שבת שלום ומבורך!
חוויית השבוע שלי
תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם