נקודה שבועית, פרשת "אמור", ה'תשע"ז

נמצאים אנו בימי ספירת העומר, הימים שבין חג פסח לחג שבועות ומצווים אנחנו לספור אותם מידי יום מהיום הראשון שלאחר חג ראשון של פסח למשך 50 ימים עד שבועות.

בפרשתנו עוסקת התורה במצוות ספירת העומר ומפרטת לנו את ענייניה ואם נשים לב נראה שאין בפרשה שלנו ולא בשום מקום אחר בתורה שבחג השבועות ניתנה תורה לישראל כפי שמקובל מאבותינו.

הריב"ש כתב שהכתוב לא תלה את חג השבועות ביום מתן תורה אלא ביום חמישים לעומר.

המקור ההלכתי להצמדת חג שבועות למתן תורה הוא בתוספתא "מגילה" ששם מוזכר שקוראים בו בחודש השלישי לפי שבו ביום ניתנה תורה לישראל.

אך רוב הפרשנים מקשרים בין ספירת העומר למתן תורה וחג השבועות.

חזקוני למשל דורש בעניין: "מה שלא פירש הכתוב באיזה חודש ובכמה בו חג זה... ועכשיו שאנו מונין שבעה שבועות מזמן קצירת העומר ממילא יארע יום החמישים בשישה בסיוון שהוא יום מתן עשרת הדברות".

החזקוני בפירושו זה רוצה להדגיש בפנינו שחג שבועות נמשך מחג פסח והוא סיומו של תהליך השחרור הרוחני של עם ישראל ולכן תלתה התורה חג זה רק בספירה וקבעה שיום החמישים לעומר הוא חג שבועות.

פירוש "הכתב והקבלה" מסביר שכוונת העומר לשעבד את הטבע לשלטון הבורא שלא יבעט האדם מרוב טובה ולא יאמר כוחי ועוצם ידי עשו לנו את החיל הזה, ותנופת העומר לארבעת הרוחות מסמלת את ההכרה באדנות השם בבריאה.

לכן שמו נקרא "העומר" על שם המידה ולא "מנחת ביכורים" כי בשם עומר גלום השעבוד לה' - "והתעמר בו ומכרו".

והימים נקראים ימי העומר היינו ימי השתעבדות ואנו סופרים את הימים מאז התחלנו להשתעבד אל ה' בפסח והספירה מגיעה לשיאה עם מתן תורה הוא חג השבועות שמסמל עם מאסר השיבולים את המאסר הרוחני של ביטול תאוות ליבנו והשתעבדות לעבודתו.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.

נקודה שבועית פרשת "במדבר" ה'תשע"ה

השבת נפתח בעזרת ה' את החומש הרביעי,חומש "במדבר", חומש בעל שלושים ושניים פרקים המספרים את השתלשלות האירועים של בני ישראל בזמן הליכתם במדבר אל ארץ ישראל.

המדבר הגדול הזה הוא מעבר של העם החדש שזה עתה נולד מהתרבות והחיים תחת העם המצרי אל החיים החדשים שעתידים להיות לו כעם עצמאי בארץ ישראל.

המדבר, שהוא מקום נטרלי בין שני הארצות, מהווה מקום בו העם  מתנתק מכל גורם והשפעה חיצוני ובונה את עצמו באורחות חייו ומתמודד עם אתגרים פנימיים שמחשלים אותו כחברה צעירה שזה עתה יוצאת אל החופשי.

בתחילת החומש, בפרשה שלנו, מצווה העם לפקוד את כולם: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבותם במספר  שמות כלזכר לגלגלתם" - זו פעולה ראשונה שהם מצווים בהתארגנות שלהם כעם והם מתבקשים לספור במדויק את מניין כל שבט ושבט.

רש"י בפירושו במקום מסביר שהספירה הזאת באה להראות לנו כמה חשוב כל אחד ואחד מבני ישראל בבחינת "חיבתן של ישראל". כל יחיד מהעם נספר. לא שוכחים אף אחד. האדם הפשוט שלא מזמן היה עבד במצרים הופך כעת לאדם בעל ערך וחשיבות מכח עצמו וכל אחד זוכה להערכה על מקומו בעם.

באותו מעמד של ציווי המפקד זוכה כל שבט ושבט בדגל ייחודי לו עליו יש ציור המסמל את מהות השבט.

דגלים אלה מהווים הכרה וזהות עצמית של השבטים בפני עצמם והפסיפס של כל השבטים יחד ששונים זה מזה מרכיב בשלמותו את תבנית כל עם ישראל.

עם ישראל מורכב משבטים שבטים השונים זה מזה אך איחודם מהווה את השלם הגמור של כל העם.

זהו איזון חברתי חשוב של חברה מסודרת שבונה את עצמה וחיה חיים אמיתיים מלאים ברבדים ותרבויות שונות.

מיד לאחר השבת נחגוג ונציין את חג השבועות,חג מתן תורה, היום בו עמד כל העם סביב הר סיני במעמד מיוחד ונדיר שעליו נאמר שעמדו כולם "כעם אחד בלב אחד" והיו כולם ללא הבדלי שבטים ובני אדם שותפים לקבלת התורה.

שנזכה כולנו להיות תמיד כעם אחד בלב אחד!

שבת שלום ומבורך וחג שמח!

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם