נקודה שבועית, פרשת השבוע "אמור" ה'תשע"ו

כידוע לנו התורה היא נר למוסר גבוה מאוד, ובנוסף אין אף מילה בתורה שכתובה בה סתם כך. לכל מילה ומשפט בתורה יש משמעות חשובה שעלינו ללמוד ממנה.

אחד האיסורים החשובים בתורה ביחס האדם אל החיה הוא "צער בעלי חיים",ובפרשת השבוע שלנו, פרשת "אמור" יש התייחסות לנושא דרך עניין השחיטה וההקרבה.

"שור או שה איתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" - על פי ההלכה מפסוק זה ביום שאדם שוחט את הפר האב או האם אסור לו באותו יום לשחוט גם את העגל שנולד מהם. אותו איסור חל גם לכיוון ההפוך, וביום בו נשחט העגל אסור לשחוט את אביו או אימו.

מה מסתתר מאחורי איסור זה?

בני האדם נולדו רחמנים. באיסור זה באה לידי ביטוי הרחמנות של האדם. המודעות והרגישות של האדם לרגש הבהמה מוסיפה נופך חיובי לתכונת הרחמים הבסיסית שיש בליבנו.

הרמב"ם במורה נבוכים כותב: "אסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד - להישמר ולהרחיק מלשחוט את שניהם, הבן לעיני האם, כי צער בעלי חיים בזה גדול מאוד. אין הפרש בין צער האדם וצער שאר בעלי חיים. כי אהבת האם ורחמיה על הוולד אינו נמשך אחר השכל, רק אחר כוח הפועל המדמה, הנמצא ברוב בעלי החיים, כמו שנמצא באדם".

דברים אלה של הרמב"ם מהווים בסיס לערך "צער בעלי חיים" - תחושת עליונות האדם בעולם יכולה להביאו לחשוב שהיקום על חלקיו הדוממים והחיים הם עפר לרגליו ויש לו הרשות לעשות בהם כרצונו.

באה התורה לומר לנו השקפה אחרת. המעמד של האדם בעולם נובע מהנשמה שיש בתוכנו, בדעת שיש לנו שה' חנן אותנו.

שני אלה נותנים לאדם יתרון מסוים אך עם גבול. המערכת הביולוגית והאינסטינקטיבית דומה בגוף האדם והבהמה כאחד. כפי שברור לנו שאסור לפגעו ברחמי האם האנושית מאותה סיבה אסור לנו לפגוע בחרמי בהמה על פרי בטנה.

שני סוגי הרחמים נובעים מאותו אינסטינקט. שחיטת האם ובנה באותו היום תהיה תוספת כאב מיותרת לתחושות הפנימיות שלהם ולכן עלינו לרחם לפחות בפן הזה. האדם שיתעלם מאיסור זה יביא לידי ביטוי את אכזריותו לעומת תכונת הרחמים שבו.

שנזכה להיות תמיד בעלי רחמים!

שבת שלום ומבורך!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר

לע"נ צביקה ודוד הרשקוביץ ז"ל

ולע"נ אייל קראוס ז"ל

ולרפואת מיטל מוריה בת גאולה סיגלית

ולרפואת כל חולי עם ישראל

אמרי שפר ד' שבט ה'תשע"ו

 

אינו דומה המלאך שנוצר מתרומת אלף דולרים למלאך שנברא מתרומת מאה דולרים. בהקשר זה ציטט הרבי את הפסוק מספר איוב: "אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף" (הרה"ק מליובאוויטש)

 

     גבול = היכולת לומר לעצמך "לא" וליהנות מזה.

 

     הקב"ה נותן לנו בכל יום ויום הזדמנות להתחדש ולהתחיל מחדש, "אני היום ילדתיך" – אומר דוד המלך בספר (תהלים ב'). כל יום – הוא יום חדש, כל חודש – הוא חודש חדש, וכל שנה – חדשה ומחודשת!! עלינו לראות את הכל בעיניים חדשות!! אין קשר בין מה שיהיה – למה שהיה!! בכל התחלה חדשה – ניתן לפתוח דף חדש!!

 

"     ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" - אמר הצדיק רבי ישראל מרוז'ין, כל יהודי מאיר כיהלום, אולם היהלום מאיר רק אם הוא מלוטש כראוי, ומונח במשבצת המתאימה. כן צריך לשבץ כל יהודי במקום המתאים, ואז ייראה אורו.

 

חתונה לניצולי אקסודוס (שיחת השבוע, גליון 1489)

     ביום שישי זה, ראש חודש מנחם-אב, יציינו הרב משה-אלימלך בורנשטיין (88) ורעייתו פרידה (86), חסידי בובוב המתגוררים בבת-ים, שישים ושש שנים לבוא ספינת המעפילים 'אקסודוס' ('יציאת אירופה') לחופי הארץ. זה היה בדיוק ביום שישי, כמו השנה הזאת. הם לא הורשו לרדת בחופי הארץ וגורשו בחזרה לצרפת, באחת הפרשיות שעוררה מהומה תקשורתית אדירה באותם ימים. הזיכרונות מאותם ימים מלווים אותם גם היום. הם זוכרים כל פרט וכל התרחשות.

ניצול יחיד מהמשפחה

     הרב בורנשטיין נולד בוורשה שבפולין והיה היחיד ממשפחתו ששרד את זוועות אושוויץ. הוא צעד ב'צעדת המוות' והיה האיש שקבר את הגאון רבי מנחם זמבא הי"ד, מגדולי רבני פולין ומאחרוני הרבנים בגטו ורשה, שנרצח בידי נאצי בשנת תש"ג. אחרי השואה למד בישיבת 'מיר' שבצרפת, לאחר שזו חזרה משנחאי שבסין.

     רעייתו, ילידת גליציה, גורשה בידי הגרמנים לרוסיה. הרוסים הגלו את הפליטים לסיביר הקפואה, ושם עברה את ימי המלחמה. אחרי השואה הועברה לבית ילדים של פועלי אגודת ישראל בגרמניה. יד ההשגחה כיוונה את שניהם לעלות על ספינת 'אקסודוס' שהפליגה מצרפת לארץ ישראל.

דרמה בלב ים

     "כולנו היינו פליטים והתרגשנו שסוף-סוף אנו זוכים לעלות לארץ", הם מספרים. "הצפיפות הייתה גדולה, אנשים שכבו ממש אחד על השני. כשהתקרבנו לחופי הארץ, החלו משחתות בריטיות לנגוח בספינה שלנו. ניסינו להיאחז בכל מה שרק אפשר. מהקומה העליונה השליכו צעירים על הבריטים מכל הבא ליד. שוב ושוב זעקנו 'שמע ישראל' והתפללנו. בסופו של דבר הצליחו הבריטים להשתלט על הספינה והובילו אותה לנמל חיפה".

     סיפור המאבק בפליטים האומללים שעל הספינה חוזר אליהם בכל פעם שהם שומעים את הגינויים של בריטניה נגד ישראל. הם מתפוצצים מזעם. "הג'נטלמנים האנגלים לחמו נגד פליטים, ניצולי שואה", הם אומרים. "נגד קשישים, ילדים, נשים הרות. הללו מטיפים לנו מוסר?!".

חופה מרגשת

     בנמל חיפה הורדו כל הנוסעים ונעצרו. כעבור זמן העלו אותם על שלוש ספינות, ואלה הפליגו בחזרה לצרפת. שם נוצרה דרמה. "לא הסכמנו לרדת מהספינות", הם מסבירים. "כבר דרכנו על אדמת ארץ ישראל. אפילו ראינו את נרות השבת שדלקו בבתים בהר הכרמל. הודענו שנסכים לרדת רק בחופי הארץ. אחרי כמה שבועות לקחו אותנו להמבורג שבגרמניה ושם הורידו אותנו בכוח".

     במחנה העקורים, על אדמת גרמניה, נישאו בני הזוג בורנשטיין. "היינו הזוג היחיד שהתחתן במחנות", הם מספרים ובקולם התרגשות. הגב' בורנשטיין מפרטת: "החופה נערכה ביום שישי בצהריים. אימי אפתה כמה עוגות. אחרי החופה הלכתי להדליק נרות שבת. בסעודה בירכנו שבע ברכות, בנוכחות מניין יהודים". הם זכו לעלות לארץ אחרי הקמת המדינה, ובפיהם מסר אחד: "צריך לדעת להעריך את מה שיש לנו. והעיקר – לדעת שבורא העולם עושה לנו ניסים בכל רגע ורגע".

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

 

 

נקודה שבועית פרשת "מסעי"

פרשת השבוע, פרשת "מסעי", מסיימת בשעה טובה את חומש במדבר. עם ישראל צעד במשך ארבעים שנה במדבר וצפוי להיכנס לשטחה של הארץ המובטחת שלו. בפרשה מתארת לנו התורה לפרטי פרטים את גבולותיה של ארץ ישראל. אנו יכולים ממש לשרטט על פי הכתובים בפרשה את הגבולות הברורים של הארץ. גבולות הארץ הם אלה התוחמים ונותנים סדר עולמי בין מדינה ומדינה וקובעים לחברה היושבת בתוך הגבולות עצמם עד היכן הם יכולים וצריכים להתיישב. על פי גבולות אלה נדע אלו מצוות נעשות רק בתוך שטחי הגבולות והיכן כבר נהיה פטורים מהן. התורה מקדישה לנושא הגבולות חלק נכבד מאוד מהפרשה אך אנו מוצאים את מושג "גבול" עוד פעם אחת בפרשה בנושא שונה לחלוטין, ערי המקלט. לקראת סוף הפרשה מתארת לנו התורה את הלכות וענייני עיר מקלט אליה בורח הרוצח בשגגה. בעניין הזה כותבת התרה פסוק חשוב על הרוצח: "ואם יצא ייצא הרוצח את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה, ומצא אותו גואל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גואל הדם את הרצח אין לו דם" - אם ההורג בשגגה יצא מעיר המקלט שלו ובחוץ מצא אותו גואל הדם וזה הרגו, לנרצח אין דם שהרי הוא נחשב "הורג את המת שאין לו דם" כפי שרש"י מפרש על הפסוק. הרוצח היה חייב לשבת בעיר המקלט גם לצורך כפרה על ההריגה בשגגה ואם יצא ממנה אז אין הוא נחשב כבר כבעל הגנה ואפשר להורגו. במערכה הקשה שעם ישראל נמצא בה ממש בימים אלה מנסה האויב לפרוץ את גבולותיו. בתחילה עשה זאת בעזרת שליחת רקטות שתפקידן להרוג את כולנו כעת הוא מנסה ממש פיזית לחצות ולעבור את הגבול בעזרת מנהרות או אפילו ישירות דרך הגדר. אויב שאינו יודע גבול מהו וכל מטרתו לפגוע ביושבים בצד השני של הגבול הוא אחד. אין פה ספק. הוא בדיוק כמו הרוצח העוזב את עיר המקלט בגלל הרצח שעשה אין לו כבר "דם". מלחמתנו הצודקת היא מול שפל המדרגה של אדם שכל כוונותיו היא להביא את הרע לעולם. עם ישראל נמצא במלחמה הקיומית למען שימת גבול ומעצור לפראי אדם שכאלה. נישא תפילה כולנו לבורא עולם שישמור ויגן על כל חיילי צה"ל באשר הם ויחזירם בשלום לביתם. ובנוסף לכל חברנו ומכרנו בכל קו האש באשר הם מתפללים וחושבים עליכם! תמשיכו להיות חזקים! שבת שלום ומבורך! תודות: לצחי מיכאלי אתר "חוויית השבוע שלי http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם