בזכות מה נעצרה המגיפה

על פסוק זה נאמר במדרש: "אמר הקב"ה: בדין הוא שייטול שכרו" (במדבר רבה, כ"א/ו'). דברי המדרש מעוררים תמיהה - מדוע מגיע לו שכר בדין? להבהרת דברי המדרש עלינו לחזור לסוף הפרשה הקודמת, שם נאמר: "וירא פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, ויקום מתוך העדה וייקח רומח בידו...וידקור את שניהם...ותיעצר המגיפה..." (במדבר כ"ה/ז'-ח'). מתעוררת שאלה: מדוע מזכירה התורה את שושלת היוחסין של פינחס, עד אהרון הכהן? האם לא היה די לומר "פינחס בן אלעזר הכהן"? בנוסף, מהי הלשון "ויקום מתוך העדה", הלוא ברור שהוא הגיע ממקום כלשהוא, זה נראה ארוך ומיותר. אם כן, מהי האריכות הזו? ההסבר לכך הוא: התורה משבחת את מעשהו של פינחס ואת גודל מסירות נפשו בכך שהוא בתנופת חרב אחת הרג שני אנשים חוטאים ונשא אותם על חרבו לעיני העם, כפי שמתאר התלמוד (במסכת סנהדרין פ"ב/ב'). תיאור זה של התורה מעיד כביכול על פינחס שהינו גיבור חיל, בעל כוח גופני רב ויוצר רושם שפינחס כביכול ניצל את כוחו הגופני כדי להרוג באכזריות את שני החוטאים. אך, לא כך הוא, התורה מדגישה שפינחס הינו "בן אלעזר בן אהרון הכהן". אבות אבותיו של פינחס לא עסקו במלחמות, אלא בדברים רוחניים, כן גם פינחס. אבל בכל זאת אולי פינחס היה גיבור בזכות עצמו? על כך אומרת תורה "ויקום מתוך העדה" - פינחס היה אחד מחכמי הסנהדרין שעליהם נאמר: "ושפטו העדה", "והצילו העדה". פינחס עסק בדברים שברוח ולא בכוח, הוא קם מתוך עיסוקו בענייני הרוח בעדה, כדי לעשות מעשה שבזכותו נפסקה המגיפה. מכאן אנו למדים שמעשהו של פינחס נבע מרובד פנימי של קדושה שבערה בקרבו ואפשרה לו לפעול באופן שונה מהרגליו ויכולתו הפיזיים. כעת מובנים דברי המדרש: "בדין הוא שייטול את שכרו". כי לפי הייחוס של פינחס לאבות אבותיו, הוא היה רחוק מעיסוק בכלי מלחמה, ורק כדי לקדש שם שמים ברבים, אזר כוח על אנושי ועשה את מה שעשה, מגיע לו שכר על מעשה זה בדין ולא בחסד. דוד דרומר אתר אינטרנט: "חוויית השבוע שלי" http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/