בחור שהגיע לבקר חבר
בבית הרפואה. בטעות הוא נכנס לחדר של תרומות איברים, וראה שם צנצנות עם תווית מחיר : .₪ 900,000 = ריאות ,₪ 800,000 =כבד₪ 700,000 =כליות ,₪ 1,000,000 =לב
הבחור יצא משם כולו צוהל ורוקד כשהוא צועק בקולי קולות "זכיתי, אני עשיר, אני
מיליונר, זכיתי, זכיתי!" עובר אורח ניגש אליו ושאל
אותו באיזה פרס זכה? ענה לו אותו בחור: "זכיתי שאני בריא, זה שווה מילונים!" .
בכל תענוגי העולם הזה מהול גם
קורטוב של עצב, בכל שמחה ועונג בעולם הזה, יישאר האדם עם נימה של 'היה יוכל להיות
יותר טוב', בכל דבר חדש ויפה שיקנה, יהיה דבר מסוים שאינו מושלם, וכן יצטער מהפסד
הממון, וגם כשיאכל וישבע מכל תענוגים, ריבוי המאכל יזיק לו, ופעמים שיוליד בו
חולאים רעים רח"ל וכו'. בעולם הבא לעומת זאת, התענוג הוא אמתי, ללא שום
עצבות. והנה, אם ירצה אדם להרגיש מעט בעולם הזה 'מעין העולם הבא', יוכל להגיע
להרגשה זאת רק כאשר יהיה שמח וטוב לב בכל ענייניו, ויקבל הכל באהבה ובשמחה, ולא
יתעצב מכל המקרים אשר יזדמנו לו, כי יאמר, הלא מתת השי"ת הוא, ולמה זה אתעצב.
וגם כאשר יראה אחרים מתעצבים או מתקוטטים, גם כן ירבה שלום וינחם את ליבם. ובאם
יתנהג על זה האופן, אז יזכה ליהנות מעט בעולם הזה מעין העולם הבא
במציאות אנו נוכחים לדעת, שהחלב יוצא מתוכה
בדיוק בקצב ובכמות שמתאימים לעגל הקטן שלה. אם כך, כוונת הגמרא במשפט: "יותר
משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק" היא, שיותר משהעגל רוצה לאכול, רוצה
הפרה שהוא יאכל – לא לטובתה שלה, אלא משום שזהו הדבר הטוב ביותר עבור העגל! וזה,
אומר הרב וסרמן, הבסיס האמתי לחינוך איכותי וטוב! האידיאלים היהודיים שרדו במשך יותר
משלושת אלפי שנים, ובניגוד לכל הסיכויים – וזאת, לא משום שהיינו עסוקים בשטיפת
מוח, ושכנוע מתמיד של כל אדם שנקרה בדרכנו, אלא משום שהסברנו את הרעיונות הללו
באופן רציונאלי ומעשי ביותר. בית המדרש היהודי הוא בדיוק המקום שבו ניתן לשאול את
כל השאלות, לדון בכל הסוגיות, לעבד אותן ולנסות להפנים אותן כאשר נוצרת עמן ההסכמה
האמתית.
הבן
איש חי ז"ל מבאר שמכל דבר בעולם ניתן ללמוד מוסר השכל, ואף ממלאכת החשבון.
כיצד, אם נכתוב את הספרה "אחת", ולידה עוד "אחת",
נקבל את המספר "אחת-עשרה" . נוסיף לידו עוד
"אחת", ויתקבל "מאה ואחת-עשרה". אם נכתוב עשר פעמים את הספרה
"אחת" ברציפות, יהיה בידינו למעלה ממיליארד, אבל אם נכתוב את עשרת
המספרים הללו על עשרה דפים נפרדים, לא יהיו בידינו אלא עשר יחידות. עלינו ללמוד מכאן את מעלת האחדות. כאשר ניצבים יחדיו, הכוח מוכפל עשרת מונים, וכאשר כל אחד פועל בנפרד, אין לו אלא
כוחו המוגבל. ועוד יש ללמוד מכך, שגם אם מצויים בכפיפה אחת, ועשרת המספרים נרשמים
ברציפות, אבל לא זה לצד זה אלא האחד מעל חברו, גם אז לא יקראום כמספר אחד גדול
ומכופל, אלא כמספרים בודדים ותלושים. ונלמד מכך, שכח הרבים הוא כח עצום, וזאת רק
כאשר הם פועלים בתחושת אחווה ושוויון.
הרשב"י
ואילת (אליעזר היון)
הסיפור
המופלא הבא אודות ציונו של רשב"י הקדוש , נבדק – והתברר כאמין לחלוטין.
שני יהודים שנכנסו לציונו של
רבי שמעון בר יוחאי בתחילת חודש אייר של שנת תשע"ו, פגשו ביהודי ששפך במקום
את שיחו בקריאת תהילים, כשמעיניו זולגות דמעות. מחזה זה אינו נדיר בציון, אך כעבור
מחצית השעה קם היהודי ופרץ בריקוד של שמחה ובשירה.
היהודים ניגשו אליו וביקשו
לדעת מה אירע, וזה סיפר להם את הסיפור הבא.
•
האיש, תושב אשדוד, נהג לנסוע
בכל ל"ג בעומר למירון, לציונו של רשב"י. באחת השנים ביקר במירון בחורף
עם אשתו, והתנאים הגשמיים היו מאוד לא נוחים: החימום לא עבד, האוכל לא היה מאורגן.
כשחזר למחרת במצב רוח עגום
לאשדוד, נשאל איך היה – והשיב: "בכסף שהשקעתי יכולתי כבר לקחת חדר
באילת".
באותה שנה, כאשר הגיע
ל"ג בעומר התכונן האיש לחגוג חלאקה לבנו במירון. אלא שאז הילד לא הרגיש בטוב
והם נשארו בבית. את ה חלאקה הם עשו באשדוד.
שנה לאחר מכן, תכננה המשפחה
לנסוע שוב למירון, אך אז האישה לא הרגישה בטוב והם שוב נשארו באשדוד. שנה לאחר
מכן, שוב נוצר עיכוב מפתיע – והם לא נסעו למירון.
הגיעה השנה הרביעית, ולילד
נוסף צריך היה לערוך חלאקה. בני המשפחה ארזו את כל הדרוש, עלו על הרכב ויצאו
לכיוון מירון. בצומת חנניה עלה עשן ממכסה המנוע והגרר שהוזמן קבע: המנוע נשרף. הוא
נסע עם הגרר למוסך ובני המשפחה נאלצו לחזור לביתה.
החלאקה גם בשנה זו נערכה
באשדוד.
בשנה חמישית, שנת תשע"ו,
אמר היהודי לאשתו, עלינו לנסוע למירון, אך משום מה זה לא מצליח.
האשה התבוננה בו ואמרה:
"אתה לא מבין מה קורה כאן? אתה אמרת לפני חמש שנים שבאילת טוב יותר ממירון,
אז רבי שמעון לא רוצה אותך…"
היהודי נזכר באחת באותו
ביקור, וכשהוא נרעש התיישב בסלון ופרץ בבכי תמרורים.
במשך שלשת רבעי שעה ישב, בכה
וביקש שרבי שמעון ימחל לו. כשגמר לבכות, באותה שניה ממש, נשמעה דפיקה בדלת ושכנו
נכנס עם בקשה: "רכשתי רכב חדש, מהניילונים, ואני רוצה שהנסיעה הראשונה שלי
איתו תהיה לרבי שמעון, תרצה להצטרף?"
היהודי ראה בזה אות משמים
ונסע עם שכינו בשמחה לציון. שם פגש את שני היהודים וסיפר להם את הסיפור.
בתשע"ו, בל"ג
בעומר, הוא הגיע כבר עם משפחתו לציונו של רבי שמעון.
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה