איננו בוחרים את העולם, לתוכו אנו נולדים, אך אנו בוחרים מה לעשות אתו.
"ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים, והוציא את הדשן אל מחוץ
למחנה, אל מקום טהור" (ויקרא ו,ד). אדם צריך לזכור שיבוא יום שבו "ופשט
את בגדיו ולבש בגדים אחרים" – בגדי לבן; ואז יוציאו את הגוף "אל מחוץ
למחנה", לבית מועד כל חי. על כן יחזור בתשובה מבעוד מועד. (רבי מאיר מפרמישלן)
חסד ואמת - " ר' משה פינשטיין פעם נתן את
חתימתו למוסד צדקה שנתברר לאחר זמן שהיו רמאים, אמרו לו מקורביו לא היה כדאי
שנבדוק קודם את אמינותם? נענה ר' משה: בתורה כתוב "חסד ואמת" תחילה
צריך לעשות חסד, ואח"כ לבדוק אם הוא אמת.
יש אומרים שמרומז
ב"אגד"ה" ר"ת א'ברהם (שבישרו לו הגאולה) ג' רועים (משה, אהרן, מרים, שבזכותם
יצאו ממצרים) ד' אמהות )שגם בזכותם נגאלו), ה' חמשה תורה (נגאלו ע"י שנקיים התורה(.
השותף
מפורסם
על רבנו הגאון רבי אברהם יהושע העשיל זצ"ל, שהיה לו תלמיד ותיק, והתלמיד ירא
שמים , ועני
גדול, והייתה לו בת יחידה בגיל 22 שנה, ומפני חיסרון כל, לא הייתה לו אפשרות לחתן
אותה, והייתה לו עוגמת נפש, עד שבא יום אחד לרבו וביקש ממנו עצה מה לעשות, כי כמה
מבחורי הישיבות מבקשים אותה, ומפני שאין לו כסף חזרו לאחור. אמר לו רבנו: שב, נעשה חשבון כמה כסף נחוץ לך בעד הנדוניה.
חשבו ואמרו שנחוץ שלוש מאות רובל. ישב רבנו וכתב מכתב לאחד מהעשירים ממרחקים, וזה
נוסח המכתב: לידידי הנכבד, אני שולח לך ידידי הנכבד, רבי, טוביה, עני גדול, זקוק הוא
לשלוש מאות רובל לחתונת בתו, והקב"ה בירך אותך בעשירות גדולה לכן אבקש שתתן
לו את הסכום הנדרש, של החשבון שיש לי איתך, והקב"ה ייתן לך הצלחה בכפלים. ידידך וכו' אברהם יהושע העשיל.
רבי טוביה הלך
רגלי דרך רחוקה רעב וצמא, עד שבא למקום ומצא את העשיר . מסר לו את המכתב, והעשיר קרא את
המכתב והסתכל בפני רבי טוביה, ואמר לו: איזה חשבון יש ביני לבין הרב? התחיל העשיר
להתרגז, ואמר לו: אני לא מכיר אותו, איך העיז לכתוב על סכום גדול של 300 רובל? וכי
הוא שותף שלי?! דברים קשים כאלו אמר לר' טוביה, ואחר כמה
רגעים אמר לו בלשון לעג: שמע, רבי יהודי, אני לא מכיר את הרב ולא מכיר אותך. אבל
אני מרחם עליך בתור יהודי זקן, באת ממרחק רחוק קח חמשה רובל... אמר לו רבי טוביה: תסלח לי מאוד, אני לא מבקש נדבה, תיתן לי
את המכתב חזרה, ואני אלך. אולי טעיתי, והמכתב הזה לא בשבילך. אמר לו העשיר: המכתב
הזה רק מיועד לי הכתובת ושמי נכונה. אמר לו רבי טוביה: אם אתה אומר שהמכתב בשבילך – תן לי את כל
הסכום או שתחזיר את המכתב. אמר לו העשיר: רבי, איזה יהודי עקשן אתה קח 8 רובל ותלך. אמר
לו רבי טוביה: אני לא עקשן ואני לא רוצה נדבות! העשיר התחיל להתרגז, אמר לו: אעפ"כ שאני לא מכיר את הרב
ומעולם לא שמעתי את שמו, אבל סוף סוף חתימת הרב נמצאת במכתב, א"כ, לא כבוד
שאתן המכתב בחזרה הנה קח לך 10 רובל ותלך, שמעולם לא נתתי צדקה גדולה כזו. והשיב ר' טוביה: אני אמרתי
לך שלא אקבל צדקה. התחילו להתווכח, העשיר נתן לר' טוביה 30
רובל, וגם את זה לא קיבל, העשיר התרגז מאוד, וזרק את המכתב ארצה. ר' טוביה לקח את
המכתב וחזר לרבו. וסיפר מה היה עם העשיר. אמר לו הרבי: אל תצטער, ריווח והצלה יבוא
ממקום אחר.
הרבי כתב מכתב
שני, ושלחו לכפר לעני מוכר ברזלים ישנים, הלה קיבל את המכתב והלך לאשתו. אשתו, שהייתה בה יראת שמים אמרה לבעלה: אע"פ שאנחנו לא
מכירים את הרב הזה, ושמו לא שמענו, אבל סוף כל סוף, רב הוא ואיש קדוש, צריך לקיים את דבריו, לך
תמכור את כל מה שיש לך ותיתן לו. תיכף חזר לחנותו, ומכר כל מה שיש לו ואסף כמאתיים רובל, חזר
לאשתו, ואמר לה שעדיין לא השיג את כל הכסף. אמרה לו אשתו: תמכור כל מה שיש בבית
ותשאיר לי רק כר אחד, ויהיה לנו חלק בעולם הבא עם הצדיק. הלך ומכר הכול, ועדיין
היה חסר לו 50 רובל, הלך לאסוף אצל בעלי החנויות, נתנו לו 20 רובל. מה לעשות? הכריז
שיתאספו כולם בבית הכנסת הגדול של הכפר האמינו לו והגיעו כולם. פתח פיו בחכמה וקרא את המכתב , ואמר להם: כל מה שיש לי בחנות
ובבית מכרתי הכול, לולי הייתה לי אפשרות הייתי מוכן למכור את עצמי עבור מצווה כזו
ולקיים את דברי הצדיק, וחסר לי עוד 30 רובל. ור' טוביה עומד שם, ורואה הכול ומתפלא: אולי זה אינו בן אדם
ששלחני הרב אליו? אולי מלאך? אחד תרם 15 רובל, ועוד כמה תרמו ביחד והגיעו ל-15 רובל,
ושלחו את רבי טוביה עם 300 רובל.
העני עברו עליו
חודשיים צרות גדולות וייסורין גדולים מרוב עוני וחסרון כל, אחרי כן התחיל להצליח
לאט – לאט, עד שנהפך לעשיר מופלג, והיה לפלא לבני הכפר, וכולם הודו ואמרו בזכות
הצדקה והאמונה שהיה לו ברבי. מצד שני, העשיר ההוא שזרק את המכתב של הרב, התחיל לרדת
מעשירותו עד שנעשה עני מרוד , ואפילו כיכר לחם לא יכל להשיג,
והרגיש שכל זה בעבור שלא נתן את הסכום, ולא האמין לדברי הרבי, נעשתה לו כל הצרה הזאת. מה עשה? נסע לעירו של ר' אברהם יהושע העשיל זצ"ל ואמר
לשמשו של הרבי כי רוצה להיכנס לישיבה ולראות את הרבי. הרב אמר לשמשו: אל תיתן לו
להיכנס, ואין לי עסק עמו, ואם הוא רוצה – ילך לבית דין ויתבע אותי, וגם בביתי איני
מקבלו. וכמה שבכה והתחנן לא הועיל לו, והחליט לתבוע את הרב למשפט, ואכן למחרת באו
שניהם לבית דין. אמרו לעשיר שהעני: מה אתה רוצה מהרבי? סיפר להם את האמת, שהוא לא מכיר את הרבי, והרבי
כתב לו במכתבו שייתן לו על חשבונו 300 רובל, וכי בשותפות עשינו את העושר? וכו'
ואחר כל זה ירד מנכסיו, ובכל זאת עכשיו בא לבקש סליחה, ומהיום והלאה, ישמע לכל מה שיאמר לו הרבי, ויחזיר לי את
הנכסים. בית הדין שאלו את הרב הקדוש: מה עשית לו?
למה כתבת שייתן על חשבונך? הרי אינכם מכירים אחד את השני, היה לך לכתוב שייתן
במתנת חינם!
אמר להם הרב
הקדוש: רבותי! שימו לב על דבריי, אדם, קודם בואו לעולם הזה, גוזרין עליו להיות חלש
או גיבור, עני או עשיר וכו' חוץ מיראת שמים. גם עלי גזרו שאהיה עשיר, ואמרתי להם:
רבותי! אינני
רוצה בעושר כדי שלא אתבטל מלימודיי ועבודתי את ה'. תנו חלקי לפלוני בן פלוני, שהוא
היה לידי באותה העת, וכשאני אצטרך לכסף – אקח ממנו. וכאשר הייתי צריך לסכום הזה,
פניתי אליו, וראיה לזה שאני מצאתי שהוא איש נטול אימון, אז לקחתי את חלקי ממנו, את
כל העושר, ונתתי לכפרי העני . כששמע העשיר, התחיל לצעוק ולבכות,
ומה שביקש לא ענה לו הרב, רק בהשפעה של בית הדין שירחמו עליו, אמר: אני יכול לתת
לו רק ריווח לירה אחת כל יום. קמו והלכו.
ממעשה
זה אנו לומדים עד כמה חייב אדם לתת מכספו לאחרים, זו חובה שהיא גם זכות גדולה, ואם זיכה אותך הקב"ה
בממון זכור כי הוא נמצא ברשותך כפיקדון. הממון הוא בבחינת כלי שרת אצל האדם, ואם
נתן לך הקב"ה יותר מכדי צורכך אין זה אלא כדי לסייע לזולת. וזכור: בן אדם! אל תדאג על הדמים שהם חולפים, עוברים ואולי
אף חוזרים, אך הימים לעולם אינם חוזרים.
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה