אורח בא לביתך, אתה יכול לכבדו עם אוכל, אבל לא עם תיאבון לאכילה,
ואנו מתפללים "ומשביע לכל חי רצון" – היינו תיאבון, כי את התיאבון, רק
הקב"ה יכול לתת.(רבי זושה מאניפולי)
אחד שבא לפני רבו והחל לספר לו דברים מופלאים ומוגזמים שלא שמעתן
אוזן מעולם, לאחר שסיים, פנה הרב לתלמידיו ואמר: "כמה גדול כח הזיכרון של אדם
זה?!", התלמידים לא הבינו כיצד רבם משבח אדם ריק שכזה. הסביר להם הרב:
"ישנו אדם שזוכר מה שהיה לפני 20 שנה, ויש מי שזוכר מה היה לפני 50 שנה,
ואילו איש זה זוכר אפילו דברים שלא היו מעולם!"
אם חברך רוצה לומר לך
חידוש תורה, ושואל אותך: האם כבר שמעת את הפירוש על פסוק פלוני, ובאמת כבר שמעת את
הפירוש, מותר לך לומר "לא שמעתי" הואיל ויש לחברך הנאה בזה שאומר לך
חידוש שעדיין לא שמעת, וגמלת חסד עמו כששמעת אותו שנית. (ואין למו מכשול)
לו היה אדם יודע כמה
גדול כוחה של האמת, לא היה משקר לעולם.(עיטורי תורה)
הילד שנולד על ההר (דברים טובים – שמות)
צעיר לימים היה
ה"שפת אמת" זצ"ל בעת שנתמנה כאדמו"ר המנהיג את החסידים. בין
חסידיו הרבים היו, כמובן, גם אנשים באים בימים תלמידי חכמים ויראי שמים, הנודעים
בצדקותם "כיצד זה אדם כה צעיר התמנה להנהיג אנשים מבוגרים, הידועים כתלמידי
חכמים וצדיקים מופלגים?" התפלאו רבים. השיב להם על כך אחד החסידים במשל: אדם
אחד עמד לרגלי הר גבוה עד מאד. "רצוני להעפיל לפסגתו!" אמר, ויישא עיניו
למרומים, אל המקום שבו התנשאה פסגת ההר. בלי להסס החל צועד במעלה ההר. צעד יום,
צעד יומיים אט אט התקדם, אך הפסגה הייתה עדין רחוקה מאוד מאוד. המשיך האיש בדרכו,
ימים עברו חדשים חלפו, והאיש עדין בדרך אל הפסגה הגבוהה והרחוקה. שנים רבות הוסיף
האיש להעפיל במעלה ההר. כוחותיו כמעט כלו אך הוא לא אמר נואש "עלי להגיע אל
ראש ההר, ויהיה מה!" ואכן בתום שנים רבות של צעידה מאומצת הצליח האיש להגשים
את שאיפת חייו פסגת ההר הלכה והתקרבה לעברו עד אשר באחד הימים מצא עצמו ניצב בראש
ההר. ואז, באותו רגע בו חש עצמו מאושר כפי שבודאי רק מעטים חשים נתקלו עיניו בילד
קטן העומד גם הוא על פסגת ההר. מרוב תימהון פער האיש את ידו ועיניו חשבו לצאת
מחוריהן. הייתכן? חשב, הייתכן שילד כה קטן עומד לו במקום, שלא נדרשו לי שנים
ארוכות ומאמצים על אנושיים כדי להגיע? אמור לי ילד" פנה לבסוף אל הפעוט
"כיצד הצלחת להגיע הנה, והרי לי ארכה הדרך שנים רבות!" והילד השיב:
"אתה הגעת הנה מתחתית ההר, וכדי להגיע לפסגה נאלצת להפעיל כוח רב במעלה ההר
ואילו אני נולדתי פה על פסגת ההר הגבוה!" "ועתה", סיים המספר את
משלו ופנה לנוכחים: "האם מבינים אתם את הנמשל? נכון הוא כי ה 'שפת אמת' צעיר
לימים, ולמרות זאת מנהיג הוא אנשים באים בימים ונכבדים כי זאת לדעת : אותם אנשים
זקנים וחשובים החלו דרכם בתחתית ההר, ושנים רבות היה עליהם לעמול עד שהגיעו
למדרגתם הגבוהה. ואילו ה 'שפת אמת' נולד על הפסגה, ובמשך חייו החל את דרכו בעבודת
הי. לא ייפלא איפה כי ראוי הוא למרות גילו הצעיר להיות מנהיגם של כל חסידיו",
שקיבל נשמה גבוהה מאד.
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה