יום רביעי, 26 באפריל 2017

אמרי שפר ל' ניסן ה'תשע"ז


    ״אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת״ (ויקרא יג,ד). בארבעה שמות נקרא האדם: איש, גבר, אנוש ואדם. על-פי הזוהר התואר אדם הוא החשוב במעלה. לכן בפרשת נגעים מוזכר רק השם אדם. כי נגעים באים על עוון לשון הרע, והמידה המגונה הזאת מצויה מאוד אצל אנשים רמי מעלה דווקא. (רבי מרדכי מאיזביצה(

    בימי ספירת העומר אנו יוצאות יחד למצעד החיים. זה שם הפוך לצעדות המוות האכזריות של הנאצים שמצאו את ה"פתרון" בסוף המלחמה: למה לבזבז גז תחמושת ומזון ? שפשוט יצעדו בשלג עד שימותו ומה רואים? שהצועדים נאבקים על כל צעד וצועדים כל צעד. בשביל מה, אנשים? אישה שאיבדה הכול בשואה, את אישהּ, את ילדיה, את כבודה, הייתה רבנית גדולה בכיסוי ראש וכעת היא עומדת קירחת בשלג, מה את נלחמת על עוד צעד, על עוד פרוסת לחם ? "די", אומרת אשת איוב. "ֹעְודך מֲחִזיק בֻּתָמֶּתך ? ברך א-לקים וֻמת תגיד חס ושלום שאין א-לוקים ותמות. מה הוא עונה לה – " כַּדֵבּר אַחת הנָּבֹלות תַּדֵבִּרי ?" והמדרש הנפלא מבאר: "נבלות" – פרח נובל. הרי כולנו ננבל בסוף, כמו הפרחים, איוב אומר לה. אבל האם זו סיבה לנבול לפני הסוף? כל צעד שיש בחיים האלה צריך להוקיר ולכבד. רק להבין, שאנחנו במצעד מופלא של חיים. איזה נס זה, להיוולד. איזה נס זה, חיים  (הרבנית ימימה מזרחי)   


     בספר חסידים (סימן תל"ד) כתב: מעשה באדם אחד שהיה נוהג בעצמו, כשהיה אדם אָ בֵ ל רח"ל, היה חוזר לביתו בלא מנעלים להצטער עם האבל, והיה אותו יום שמת, בו יום שנקבצו כל הקהילות לאותו העיר, ויום ט' באב היה, והלכו הכל יחפים, והראה הקב"ה שהטוב והישר בעיניו עשה אף על פי שלא הוצרך לעשות...
    המהר"ל אומר לנו, שאנחנו צריכות לתת כבוד לאריכות ימים. ולמה אין לנו הערכה כלפי הארכת ימים? כי הושפענו מהפסיכולוגיה המודרנית שמפארת את איכות החיים, הרבה יותר מאשר את אריכוּת החיים. שלא תטעי, אומר הקב"ה כל מה  אֶורך יִמים בִּימָינהּ. בְּשֹׂמָאלהּ  – עֶושׁר וָכֹבוד שאתם קוראים לו "איכות חיים", שזה עושר וכבוד, זה משמאל, כתופעות לוואי. אך אריכות ימים זו ה-ברכה!  (הרבנית ימימה מזרחי)   


לחמא עניא שאפינו בסמרקנד
כשהרב מיכאל מישולובין מקריית מלאכי אופה מצות מהודרות לקראת חג הפסחצפים ועולים א??לו זיכרונות מהימים שבהם אפיית מצות הייתה כרוכה באתגרים קשים.
מאז היותו ילד חש את אימת הקומוניזםהוא למד בחדר מחתרתי. "היינו לומדים בהיחבא בביתו של המשפיע החסידי הרב ברקה חן", הוא מספר ופולט אנחההמבטאת את קשיי אותם ימים. "הוא היה אז בחור צעירוהחדיר בנו את אהבת התורה הקדושה".
הכשרת טחנת קמח
הלימוד החשאי היה כרוך בסיכון. "רשמית היינו אמורים ללמוד בבית הספר הממשלתי", הוא מספר. "כשהיו באים לביתנו לביקורת היינו ממציאים תירוצים ובכל פעם נקבנו בשמו של בית ספר אחר שבו כביכול אנחנו לומדיםהיה צריך להיזהר גם מהשכניםהקפדנו לצאת מהבית בכל יום עם ילקוט על הגבולמעשה צעדנו אל הבית שבו למדנו תורה".
את חוויית אפיית המצות לא ישכח: "בדרך כלל עוד לפני פורים היינו קונים חיטים בשוק אוזבקיהיו לנו סימנים לבדוק שהחיטה לא נשטפה במיםהשלב הבא היה הכשרת טחנת קמחהכשרת הטחנה ארכה לפעמים יומייםכל משפחה מצאה מקום משלה לאפיית המצות".
שוחד חיטה
הרב מישולובין מתרפק בגעגועים על הידורי המצווה של אותם ימים. "שנה אחת נסעתי עם הרב רפאל חודידייטוב כדי להשיג חיטהשבוע שלם בילינו ליד שדות חיטהבתקווה להשיג את מבוקשנוהחוק אסר על החקלאים למכור חיטה בדרך ישירהרק בעזרת מתן שוחד לבעל שדה חיטה הצלחנו להשיג מעט חיטיםאבל איזו שמחה הייתה לנוכשחזרנו ובידנו חיטה שמורה משעת הקצירה!"...
והיו גם שנים שקיבלו מצות מוכנות מארץ ישראלמארה"ב או מגרוזיה. "ברור שהשלטונות ידעו על כךאולם בחרו להעלים עין", הוא מבהיר. "גם יכולנו לערוך סדר בלי חששסמרקנד לא הייתה מוסקווה".
הידורי מצה
את אווירת הפסח הוא זוכר היטב. "היינו מהדרים בכל שנה לקנות כלים חדשיםאני נזכר כעת באחת מאפיות המצה שנחרתו בלביהרב שמעיה מרינובסקירבה של סמרקנדאפה מצות עם בחורים שלמדו בישיבת 'תומכי תמימיםהמחתרתיתאלה היו בחורים יראי שמיםמסוריםוכל שלבי האפייה נעשו בתכלית ההידור ממשמתוך הקפדה על כל פרטעד היום אני מתמלא תענוג כשאני נזכר ברגעים הללו".
הרב מישולובין עלה לארץ ישראלהשתקע בשכונת חב"ד שבקריית מלאכי והקים משפחה לתפארת. "נכוןהייתה לנו קצת מסירות נפש", הוא מסיים, "אבל כמו בימים שהיינו מאחורי מסך הברזל



החוויה היהודית





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה